<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' טומאת כהנים</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
וקברי גוים נראה דלא מטמאי באהל כרשב"י [יבמות ס"א ע"א ב"מ קי"ד ע"א] וכדמהדר אליה לרבה דקייל"ן כרשב"י דכ' אדם כי ימות באהל ואין גוים קרוין אדם ומסיק רבינא נהי דמעטינהו קרא מאהל ממגע ומשא לא ממעטינהו ויש שמביאים ראיו' לאסור אף באהל דסתם מתני' באהלות [פי"ח] ואף רשב"ג ס"ל מדורות גוים טמאים שקוברין נפלים וכן גזרו על ארץ עמים, ולא מכרענא לענ"ד במדורות גוים איכא למיחש שמא יגע או יסיט עצם כשעורה וכן ארץ עמים שקבורתם שלא בעומק ועצמות רבות כשעורה נתערבו בעפר ועוד כמה אלפי' נפשות מישראל נהרגו בארץ עמים מזמן חרבן בית ראשון ולמ"ד משום אוירא מעיקרא לא קשי'. ובהל' לא מצאנו לא אסור ולא היתר אבל ר"ח גרס בפא"מ [ע"ז ל"ט ע"א] קבר נונא שרי וסימנך קברי גוים אין מטמאין באהל. ויש שהוסיף אע"ג דמסיק רבינא דלא מעטינהו קרא ממגע ומשא, מ"מ אין הכהן מוזהר עליהם וטומאתן כטומאת נבלה, ול"נ, דאי הכי לא הוו מחמרו רבנן במדורות הגוים אפי' בספק ובארץ עמים, ותו הרי אמרו [נזיר ד' ע"א] נזיר שמשון מטמא למתים דכ' ויך מהם אלף ויקח את חליצותם ואי שרי כהן ונזיר במגע ומשא... [צ"ל מאי ראי' מפלשתים].
